<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך תורה</h1>
<h2>דף ה.</h2>
בא וראה כמה גדול כח התורה, שכן אמרו בברכות כל העוסק בתורה נצול מן היסורין, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, אין 'רשף' אלא יסורין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף. ואין 'עוף' אלא דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו. כמה גדול כח התורה שהרי אסרו חכמים למכור ספר תורה כל עיקר ואפילו אין לו מה יאכל, והוא שאמרו במגילה בפרק בני העיר כל המוכר ספר תורה ואפילו אין לו מה יאכל אין רואה סימן ברכה לעולם, פירוש מאותן דמים, אבל אם היה רוצה ללמוד תורה מותר לו למכור ספר תורה, שכן אמרו שם אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה, והטעם מפני שהנשואין קיום המין בעולם, וכן לימוד התורה גדול מספר תורה, לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה.
<h2>דף ז:</h2>
שכר תורה אע"פ שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא, מכל מקום אוכל הוא פירות בעולם הזה, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשו רז"ל בברכות: כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, שנאמר: ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו. ובגיטין: דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלין מאליהן.
ומדרשו: בזאת אני בוטח, בתורה, והוא שדרשו: אין 'זאת' אלא תורה שנאמר: וזאת התורה. ולמדנו דוד בשני כתובים הללו מעלת התורה שהמתעסק בה והמהפך בה זוכה לשתי תועליות גדולות: האחד נגלה, והוא תועלת הגוף בעולם הזה, והשני נסתר, והוא תועלת הנפש לעולם הבא. האחד והוא הנגלה, הוא שביאר דוד בכתוב הזה הראשון, שבזכות שהוא מתעסק בתורה ובוטח בה יפלו אויביו תחתיו ולא יירא מהם, ועל זה אמר: אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, לפי שפרי התורה כליון האויבים, וזהו שדרשו רבותינו ז"ל: דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהן. וכן אמרו בברכות: כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, שנאמר: ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו. והזכיר הנביא באותן שהם עבדי ה': כל כלי יוצר עליך לא יצלח. וכל זמן שהיו ישראל עוסקין בתורה לא היו נזוקין אלא היו מתגברין על שונאיהן, וכשהיו מבטלין אותה ומתרשלין בה היתה מדת הדין מתוחה כנגדם, שכן מצינו במלאך שנראה אל יהושע בדמות איש וחרבו שלופה בידו, ושאל לו: הלנו אתה אם לצרינו, והשיבו המלאך: לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ודרשו רז"ל במסכת מגילה: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה, אמר לו: על איזה מהן באת, אמר להם: עתה באתי, כלומר על בטול תורה על מה שבטלתם עתה באתי, מיד: וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, בתוך עומקה של הלכה. ומתוך התורה שהיו עוסקים בה היו מתגברים ומצליחין כנגד האויבים. ומן הידוע שלא היה נצחונם של ישראל כשאר האומות המתנהגים על פי המקרה והטבע הגמור אבל כל נצחונם היה על פי הזכות והעונש, אם היו מנצחין הזכות הוא מנצח ומכלה האויבים, לא רבוי העם, כי עם הזכות היו מנצחין עמים רבים במעט עם, כמו שמצינו בענין גדעון שכתוב: בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ועם החטא והעונש היו מנוצחין, וריבוי עם לא יועיל להם אבל היו נמסרים כלם ביד מעט מן האויבים, והסבה בזה הוא החטא המכלה היחיד או המדינה או המלכות או העולם כולו. וכמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית. זהו התועלת האחת שיש בתורה בעולם הזה בנגלה שעליו אמר דוד בכתוב הזה אם תחנה עלי מחנה וגו'.
<h2>דף יג:</h2>
וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אע"פ שלא יבין מה שקורא, כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולכך קריאת התורה כשיודע מה שהוא קורא מצוה גדול היא ושכר גדול יש לו בזה. והוא שאמרו במסכת עבודה זרה: לעולם ליגרוס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר, שנאמר: גרסה נפשי לתאבה. וקריאה זו קראוהו רז"ל: מצות קריאה, ואע"פ שאינו מבין כל מה שהוא קורא, וכאשר הוא מבין הענין ומכוין לפירוש הדברים הרי זה מצוה, ויקראו אותה רז"ל: מצות כונה. ובפרשת קריאת שמע יש לכוין בה שלש כונות: האחת מצות קריאה, והשניה מצות כונה, והשלישית שיצא ידי חובתו באותה קריאה, ואחר שהוא מכוין לצאת ידי חובה, הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה, ומזה אמרו בברכות: והיו הדברים וגו' על לבבך, עד כאן מצות קריאה וכונה, מכאן ואילך קריאה בלא כונה.
<h2>דף כב.</h2>
כל העוסק בתורה צריך לעסוק בה באימה ביראה, שכן דרשו בברכות פרק מי שמתו: תניא, והודעתם לבניך, וכתיב בתריה: יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה, אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיעה. כל העוסק בתורה מכריעין אותו מכף חובה לכף זכות, שכן דרשו בברכות פרק היה קורא: למה נסמכו אהלים לנחלים, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
